השופטת א' פרוקצ'יה:
רקע
1. מאז אמצע שנות ה-90 מתגורר שאול מופז, כיום שר הבטחון, עם בני משפחתו בביתם בישוב כוכב יאיר. מזרחית לבית במרחק מספר עשרות מטרים, שוכן מטע עצים בשטח נרחב (להלן - "שטח המטע"). שטח זה מצוי באיזור יהודה ושומרון (להלן - "האיזור") וחלה עליו מערכת המשפט של האיזור. בתחילת חודש נובמבר 2002 מונה מופז לתפקיד שר הבטחון. מספר חודשים לאחר מכן, במסגרת היערכות היחידה להבטחת אישים של שירות הבטחון הכללי, התגבשה הערכה בידי גורמי הבטחון כי נוכח התגברות האיומים על שר הבטחון ועל ביתו, ובהתחשב באמצעי המיגון הקיימים והאפשריים במקום, קיומו של סבך עצים בקרבה גדולה לבית השר יוצר בעיית אבטחה משמעותית, המהווה סכנה בטחונית לשר הבטחון ודרי ביתו, וכן לדרי הבתים בסביבה, ולצוות האבטחה של השר, עליו נימנים אנשי שירות הבטחון הכללי וחיילי צה"ל. במהלך שנת 2003 נבדקו חלופות שונות על ידי שירותי הבטחון לצורך מציאת פתרון לבעיית האבטחה שעלתה. בחינה זו הביאה בסיכומה לגיבוש החלטת מפקד האיזור לפיה אין מנוס ממתן הוראה בדבר גיזום עצים בשטח המטע המצויים ברדיוס של כ- 80 מטר ממזרח לביתו של שר הבטחון. מסקנה זו קיבלה חיזוק-יתר נוכח העובדה כי בחודשים פברואר-מרץ 2004 בצעו כוחות צה"ל פעולות צבאיות אשר בעקבותיהם נהרגו כמה מנהיגי החמא"ס, וביניהם השייח אחמד יאסין ועבדל אל עזיז רנטיסי. להערכת גורמי הבטחון, פעילות זו הביאה לעליית רף הסיכון ברמת האיומים כלפי שר הבטחון. לאור זאת, ביום 12.7.04 הוציא מפקד האיזור צו על פיו יש לכרות עצים המצויים בשטח המטע שגודלו 1.5 דונם. זה עיקרו של הצו:
"הריני להודיעך כי המפקד הצבאי בנפת קלקיליה בתוקף סמכותו, ובהיותו סבור כי הדבר דרוש לצרכים צבאיים החלטיים, ולנוכח הנסיבות הבטחוניות המיוחדות השוררות כיום באיזור, החליט לכרות את העצים הממוקמים במשטח הקרקע בגודל של כ-1.5 דונם".
לאחר מתן הצו, הודיע המפקד הצבאי כי בניסוח הצו נפל אי-דיוק, במובן זה שכוונתו להסמיך גיזום העצים עד לגובה של 30 ס"מ מפני הקרקע ולא לכרות אותם, באופן המאפשר לעצים לצמוח מחדש (להלן - "צו הגיזום").
2. העותרת הינה אשה פלשתינאית, והיא הבעלים של שטח המטע בו נטועים העצים המהווים מושא לצו הגיזום שהוצא.
ביום 31.7.04 הגישה העותרת השגה בפני המפקד הצבאי כנגד חוקיותו של צו הגיזום. בהשגה טענה כי מדובר במטע של עצי הדר אשר כריתתם מכח הצו תהווה פגיעה קשה ביותר לה ולבני משפחתה, ותפגע אף במקור פרנסתם. לדבריה, אין צורך בטחוני אמיתי בגיזומם של העצים, והצו שניתן אינו מידתי שכן ניתן לנקוט באמצעים אחרים - כמו גידור השטח - כדי להשיג את מטרות האבטחה הנדרשות לצורך מענה לסיכון כלפי שר הבטחון. השגה זו נדחתה על ידי המשיב בנימוק כי מאז חודש ספטמבר 2000 מתנהלים באיזור ובשטח המדינה ארועי לחימה רבים, ובוצעו למעלה מ-20,000 פיגועים על ידי ארגוני טרור אשר כוונו כנגד החיים, הגוף והרכוש של תושבי ישראל. בין פעולות אלה, בוצעו פיגועים שכוונו לעבר ישובים ובתים של ישראלים, לרבות חדירות וירי לישובים, הנחת מטענים, השלכת בקבוקי תבערה, ויידוי אבנים. ומוסיף המשיב ואומר בתשובתו להשגה:
"במקרה דנן, העצים המיועדים לגיזום מצויים בסמיכות מיידית לישוב כוכב יאיר ולבית שר הבטחון, ומשכך מהווים הם נקודת מסתור למפגעים פוטנציאליים שיכולים לעשות בהם שימוש לשם ביצוע פיגועים או איסוף מודיעין על הישוב לצורך ביצוע פיגועים...".
לאור זאת, החליט המפקד הצבאי על קיום צורך צבאי חיוני ודחוף להורות על גיזום העצים האמורים, פעולה אשר תקטין לדעתו את החשש מעשיית שימוש בעצים על ידי מפגעים פוטנציאליים, ולשם שמירה על הבטחון והסדר הציבורי. עוד הובהר בתשובת המשיב כי במסגרת בדיקת הנושא, נבחנו חלופות אחרות, רבות ומגוונות, לפתרון בעיית הבטחון האמורה. אלה כללו, בין היתר, את גידור השטח, אולם נמצא כי חלופות אלה אינן מספקות את המענה הבטחוני הנדרש. כדי לצמצם את הפגיעה בקנין הפרטי של התושבים, הוחלט להעדיף את גיזום העצים על פני עקירתם, והשטח המיועד לגיזום צומצם למינימום ההכרחי הנדרש להשגת התכלית הבטחונית. כן צויין בתשובה להשגה כי העצים המיועדים לגיזום אינם עצים מניבים פרי מזה תקופה ארוכה, ומדובר במטע שאינו מטופל ואינו מעובד מזה שנים.
3. בעקבות תשובת המשיב להשגה, הגישה העותרת את עתירתה לבית משפט זה. בעתירה היא טוענת כי חלקת האדמה בה מדובר נטועה עצי הדר מזה שנים, וכי היא מעבדת אותה ביחד עם בני משפחתה, והפרדס משמש להם מקור פרנסה. לטענתה, צו הגיזום אינו חוקי, אינו סביר, והפגיעה הצפויה ממנו היא מעבר לנדרש, ולכן דינו להתבטל; הוצאתו של הצו אינה מתיישבת עם סמכויותיו של המפקד הצבאי באיזור על פי המשפט הבינלאומי, והוא עומד בסתירה לאמות המידה ההומניטריות שיש להחיל על הענין; ארועי הלחימה נמשכים כבר למעלה מ-4 שנים, ולאורך תקופה זו לא עלה הצורך לנקוט באמצעי גיזום העצים ופגיעה בהם, ודווקא עתה, לאחר הקמת גדר הבטחון במרחק לא רב מהמקום, ובצירוף אמצעי בטחון נוספים, ניתן למצוא מענה מידתי לצורך הבטחוני בלא פגיעה בקניינה של העותרת.
4. בעקבות הגשת העתירה, הוצא צו ביניים אשר אסר על המשיב לבצע, הלכה למעשה, את גיזום העצים במקרקעין עד למתן החלטה אחרת. בעקבות דיון בעתירה במעמד הצדדים, הוצא צו על תנאי והמדינה נדרשה להשיב לצו. במסגרת תשובתה, הודיעה המדינה כי בחנה והעריכה פעם נוספת את מידת הצורך ביישומו של הצו, והחליטה על צמצום תחולתו כדלקמן: מבדיקה בשטח התברר כי באיזור הצו מצויים 80 עצים ולא 150 עצים, כפי שהוערך קודם לכן; הוחלט כי לצורך מתן מענה לסיכון הבטחוני, די בגיזום של בין 60% ל-70% מהעצים, כדי לאפשר תצפית סבירה אל תוך שטח המטע הסמוך לבית שר הבטחון; משמעות הצמצום בתחולת הצו היא גיזום כ-60 עצים עד לגובה של 30 ס"מ מפני הקרקע, המצויים ברדיוס של כ-80 מטרים מזרחית לבית שר הבטחון.
5. לצורך הענין, חשוב לציין את הפרטים הנוספים הבאים:
(א) בחודש יולי 2003 הושלמה בניית גדר הבטחון בתוואי מרחב התפר באיזור. הגדר ממוקמת כ-600 מטרים מזרחה לישוב כוכב יאיר בו שוכן בית שר הבטחון. חלק מהשטחים החקלאיים של תושבי הישוב הפלשתינאי פאלמה הנמצא בצד המזרחי של גדר הבטחון שוכנים מערבית לגדר, בסמוך לכוכב יאיר. המשיב מודה כי הקמת הגדר מוסיפה מרכיב של בטחון לאיזור, אולם מציין כי קיום הגדר אינו מונע באופן מוחלט כניסה בלתי מבוקרת מתחומי האיזור, ומכל מקום, אינו מונע תנועה של גורמים עוינים מצפון או מדרום לישוב, בתוך תחומי השטח המצוי ממערב לגדר הבטחון.
(ב) לתגובתה המיקדמית של המדינה לעתירה צורפה חוות דעת המומחה יצחק מנחם, שמאי חקלאי, מיום 15.9.04, לגבי מצבו של השטח נשוא הצו. על פי חוות הדעת, מדובר בפרדס המורכב מזני עצים שונים, חלקם הדרים וחלקם עצי פרי שונים - גואייבה ושקד. על פי התיאור המובא בחוות הדעת, הפרדס מצוי במצב של יובש מוחלט, ללא אפשרות שיקום העצים; הפרדס לא טופל ולא הושקה במשך מספר שנים, וכמות הענפים היבשים אינה מאפשרת תנועה בתוך שורות העצים. חוסר הטיפול והעיבוד בשטח מתבטא בהעדר גיזום ענפים יבשים, אי ביצוע פעולות דילול, ואי פתיחת מעברים לפועלים ולכלים חקלאיים; כמו כן, לא ניתן דשן לעצים ולא נעשתה הדברה למניעת מחלות. עקב מצב היובש וההזנחה, לא ניתן להבחין בזני העצים, וכן לא בוצעה השקייה של השטח במשך מספר שנים. השמאי מסכם את חוות דעתו במסקנה כי "העצים במועד הביקור הינם ללא ערך כלכלי. אלו יבשים, אינם מסוגלים לייצר יבול כלשהו בעתיד, ומיועדים לעקירה".
כנגד חוות הדעת של השמאי מנחם, לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעמה של העותרת לגבי מצבו של המטע. כנגד זאת, יש לציין כי העותרת טוענת שהסיבה למצבו המוזנח של הפרדס נעוצה בכך ששלטונות ישראל אינם מתירים לה להיכנס אליו ולעבדו באופן סדיר, וכי בעבר נתקלה אף בתגובות אלימות של חיילי צה"ל במחסום, בעת שניסתה לעבור לחלקה לצורך עיבודה. המדינה חולקת על טענה זו וטוענת כי בידי העותרת היתרי כניסה למקום לאורך תקופה ארוכה, אלא שמסיבות השמורות עימה לא מימשה אותם ולא עיבדה את שטח המטע שנים רבות.
(ג) המדינה הבהירה את חובתה לפצות את העותרת על הפגיעה בקניינה עקב יישומו של צו הגיזום, והודיעה על נכונותה לאמץ גישה מרחיבה ונדיבה להערכת הפיצויים בגין פגיעה זו. כן הצהירה המדינה על התחייבותה לאפשר לעותרת ולבני משפחתה להיכנס באופן סדיר לחלקה לצורך עיבוד החלק שנותר ממנה.
העותרת מצידה עומדת בסירובה הנחרץ להסכים לפגיעה כלשהי במקרקעיה, וטוענת בעקביות כי פיצוי כספי, בכל שיעור שיהא, לא יתן מענה לפגיעה בקניינה. פגיעה זו, לדבריה, איננה מסתכמת אך בפגיעה בקנין; היא מהווה בנסיבות הענין פגיעה בכבודה ובקשר העמוק שלה ושל משפחתה לאדמתם ולכל אשר מצוי וגדל עליה. פיצוי כספי לא יפצה על הפגיעה בעצים, ועל הערך הסימלי שיש להם כביטוי לקשר של האדם לאדמתו.
במהלך הדיונים בעתירה העלינו הצעות שונות בתקוה להשיג הסדר מוסכם אשר יאזן בין הצרכים והאינטרסים השונים של הצדדים, אולם למרבית הצער, הצעות אלה לא נסתייעו. בין היתר, בחנו אפשרות להתלות בינתיים את כניסתו לתוקף של צו הגיזום למשך מספר חודשים לצורך מעקב האם התפתחויות במישור המדיני המתרחשות בעת זו עשויות לייתרו או לאפשר את צמצומו הנוסף. המדינה בחנה אפשרות זו והשיבה לכך בשלילה, בהדגישה את הכורח הבטחוני שבביצוע הצו, שאינו מתיר דחייה נוספת. משכך, אין מנוס מהכרעה שיפוטית בעתירה הנדונה.
הכרעה